"אנחנו נפרסים, שכבה דקיקה אחרי שכבה דקיקה, בסכין הקצבים של הזמן. לבסוף אנחנו נעלמים ונותר רק הפורס, מוכן כתמיד לבצע את מלאכתו בבאים אחרינו. השעון הוא ניסיון חסר תוחלת להזהיר אותנו – חסר תוחלת, משום שאי אפשר לעשות דבר מלבד להתאבל: לא על חלוף הזמן אלא על חלוֹפֵנו אנו."