"ברגע הראשון חש אראסט פטרוביץ’ הקלה אבסורדית לנוכח המחשבה כי הבעיה של לחיצת היד יורדת מן הפרק מעצמה, ורק לאחר מכן התמוטטה עליו מלוא משמעותם המזוויעה של הדברים שנאמרו"